פסק-דין בתיק ת"ק 3669-10-10

1.         גב' עדה וינשטוק (להלן:"עדה") נהגה ברכב התובע והנתבע 1, מר עסילה אברהם (להלן:"אברהם") נהג ברכבו של הנתבע 2, מר אורי עסילה (להלן:"אורי").

            ביום 2.1.10 נהגה עדה ברח' רוז'נסקי ברחובות לכיוון דרום ואברהם נסע בנתיב השמאלי יותר במקביל אליה ומעט קדימה.

            לטענת התובע "חתך" הרכב בו נהג אברהם את רכבה של עדה במפתיע לצד ימין תוך שהוא פוגע בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובע ואילו רכבו של אורי נפגע בחלקו הימני, מאחורי הגלגל הקדמי ימני.

            כתוצאה מאותה פגיעה, שאירעה - לדעתה של עדה- באשמתו הבלעדית של אברהם, הוסט רכבה אל תוך חניון קניון רחובות ונגרם לו נזק כבד - עד כי הרכב הוכרז כאובדן כללי.

            מאחר והתובע סבור שהפגיעה ברכבו נגרמה באחריותו של אברהם, הגיש תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 18,910 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 16,120 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 890 ש"ח, מוניות למשך כשבוע בסך של 900 ש"ח, ביטול זמן ודלק למציאת רכב אחר בסך של 1,000 ש"ח.

2.         הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתם, רובצת האחריות לתאונה על עדה.

            לטענתם, בעת שאברהם החל להיכנס לכיוון חניית הקניון ברחובות ובעת שהיה כמעט בעצירה מוחלטת, הגיחה עדה מימינו ומאחריו ופגעה בחלקו הימני של רכבו עם חלקו השמאלי קדמי של רכב התובע.

            מכאן, שהתאונה אירעה בשל רשלנותה של עדה ומיקומם של הנזקים ברכבים תומכים בגרסתו של אברהם.

3.         מהאמור בכתבי הטענות ומעדויות הצדדים המעורבים בתאונה עולה, שכל אחד מהם הביא גרסה שונה ולכן סבור כ"א מהם שהאחר אחראי לקרות התאונה.

            אחרי ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ואשר הוגש לבית המשפט במהלך הדיון, אני מחליט לקבל את גרסתה של עדה בעניין נתיבי הנסיעה של המעורבים בתאונה ועל אופן קרות התאונה, אך יחד עם זאת אני קובע כי גם עדה תרמה באופן נהיגתה לגרם התאונה. בשוקלי את העדויות ואת חומר הראיות והיות וגרסתה של עדה נראתה לי אמינה יותר - אני קובע כי מירב האחריות לקרות התאונה רובצת על אברהם ואני קובע את שיעור האחריות שלו ל- 70% ואילו את תרומת רשלנותה של עדה אני קובע בשיעור של 30% - כל זאת לאור הנימוקים ה הבאים:

            א.         א)         גרסתה של עדה עקבית הן על פי העובדות שהועלו בכתב התביעה והן על פי העובדות עליהן העידה בבית המשפט. גרסתה על נתיבי הנסיעה של הרכבים ועל פנייתו של אברהם ימינה אמינה עלי וגרסתה גם מתיישבת יותר עם מיקום הפגיעות ברכבים מאשר עם גרסתו של אברהם.

                        ב)         עדה גם הסבירה את כיווני הנסיעה באמצעות התמונה ת/1 והצביעה על כך, שהיא נסעה בנתיב הימני ואילו אברהם נסע בנתיב השמאלי קצת לפניה. את מיקום המפגש בין הרכבים ציינה בסימון X על גבי התמונה.

                        אופן נסיעת כלי הרכב ובעצם העובדה שרכבו של אברהם הקדים את רכבה של עדה, אזי בעצם פנייתו ימינה, כאשר רכבה של עדה היה כבר בנתיב השמאלי, יש בה פנייה אי זהירה ומבלי לשים לב לרכב שנמצא משמאלו ופנייה זו חסמה את המשך דרכה של עדה וכך אירעה ההתנגשות.

                        ג)          בנסיבות אלה, בוודאי שמירב האחריות לקרות התאונה על ידי פנייתו הבלתי זהירה ימינה - רובצת על אברהם, אך לאור העובדה שרכבו של אברהם היה קמעא לפני רכבה של עדה, אין לי ספק, שאם עדה הייתה  נוסעת במהירות סבירה התואמת את המצב שנוצר עקב פנייתו של אברהם - יכלה היא לעשות פעולה כלשהי על מנת למנוע את התאונה או, למצער, להקטין את הנזקים.

                                     עדה  לא יכלה לומר באיזו מהירות היא נסעה בעת האירוע. (ראה עדותה בעמ' 2 לפ',ש' 16).

                        מאחר ועדה לא הייתה ערה מספיק לפעולתו של אברהם - חלה גם עליה אשם תורם, כפי שקבעתי לעיל.

ב.         א)         אני מקבל את טענתו של אברהם, שהוא אכן החל להיכנס לכיוון החניון, אך אני קובע שכניסה זו ביצע אברהם מהנתיב השמאלי ואין אני מקבל את עדותו, שבעת קרות התאונה הוא היה בעצירה מוחלטת, אלא שהנסיבות והעובדות מצביעות על כך, שהוא היה בפנייה, כאשר בסופו של יום לא הספיק להשלים את הפנייה לאור ההתנגשות בין שני הרכבים בטרם הספיק להיכנס לחניון הקניון.

                                    לכן, התוצאה הייתה, שמקום הימצא רכבו הביא לכך, שהרכב ייפגע בחלקו הימני מאחורי הגלגל הקדמי ימני עם חלקו השמאלי של רכב התובע. (ראה מיקום הפגיעה ברכבו של אורי בתמונה נ/1).

                        ב)         בכתב ההגנה מציינים הנתבעים, שבעת שאברהם החל להיכנס לקניון, הגיחה עדה מימינו ומאחריו ופגעה בחלקו הימני של רכבו. (סעיף 2 לכתב ההגנה).